פסק-דין בתיק ע"א 57421-05-11

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מירית מי-דן)  ב-ת.א. 9416/09 מיום 5.4.11.

המערערת, ילידת 1960, הגישה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בכתב התביעה נטען, כי המערערת נפגעה בהיותה הולכת רגל באירוע שהתרחש ביום 7.5.07 בתחנה המרכזית בירושלים, עת נפגעה מאוטובוס שהיה נהוג על ידי נהג המשיבה 1 ונסע לאחור. בית משפט קמא דחה את התביעה וקבע, כי המערערת לא הוכיחה כי נפגעה בתאונת דרכים. על כך ערעורה של המערערת לפנינו. מנגד, מערערות המשיבות, במסגרת ערעור שכנגד, על כך שלא נפסקו הוצאות ושכר טרחה לזכותן במסגרת דחיית התביעה.

גרסת המערערת, בעיקרה, הייתה כי ביום האירוע שהתה בתחומי התחנה המרכזית  בירושלים עת ביקשה לנסוע לעיר רחובות למסיבת ברית המילה של בן אחותה. המערערת הייתה במקום עם אחותה, העדה אסתר מור, והשתיים חיכו לאוטובוס מספר 434 ברציף מספר 13. במקום היו נוסעים רבים נוספים והקהל המתין להגעתו של האוטובוס. האוטובוס לא הגיע בשעה היעודה ואף לא בסמוך לאחר מכן, ובמקום התפתחה מהומה, כאשר חלק מהנוסעים ירדו לרחבת האוטובוסים, ואף נוצר הצורך בהזמנת משטרה. המערערת טענה, כי ניסתה להתרחק מן ההתקהלות, ובמסגרת זו הגיעה לרציף סמוך, שם עמד אוטובוס מספר 405. לפתע החל האוטובוס בנסיעה לאחור, לאחר שכוון לעשות כן על ידי הסדרן שהיה במקום. המערערת הייתה בהלם ונפגעה מן האוטובוס בצד השמאלי של גופה בעת שנסע לאחור כאמור. לטענתה, היא ניסתה להתחמק מפגיעה חוזרת, אך האוטובוס המשיך בנסיעה לאחור ופגע בה פעמיים נוספות. בית משפט קמא דחה את התביעה לאחר שמצא, כי עדותה של המערערת התאפיינה בסתירות פנימיות בין הגרסאות שמסרה בהזדמנויות שונות לאחר האירוע, כמפורט להלן: בתצהיר עדותה הראשית טענה, כי סדרן שהיה במקום הבחין בה תוך שהוא צועק לנהג האוטובוס לנסוע אחורנית, אך עובדה זו אינה מוזכרת בכתב תביעתה; במכתב ששלחה המערערת למחרת האירוע אל מפקד מחוז ירושלים במשטרה היא תיארה את המקרה באופן שהסדרן הבחין בה ובכל זאת הורה לנהג האוטובוס לנסוע לאחור ולפגוע בה, גרסה עליה חזרה גם בהודעתה במשטרה. ואולם, בחקירתה הנגדית בבית המשפט טענה המערערת, כי אינה יכולה להבהיר האם הסדרן ראה אותה, אם לאו. כמו כן, מצא בית משפט קמא סתירה בין עדות המערערת לבין עדות אחותה באשר למיקומו של הסדרן ביחס למערערת. המערערת הצהירה כי הסדרן עמד לצידה ולא מאחורי האוטובוס, ואילו אחותה העידה כי ראתה את הסדרן מאחורי המערערת באופן שהמערערת עמדה בין הסדרן לבין האוטובוס. על יסוד הסתירות שמצא בית המשפט בין המסמכים השונים המביאים את גרסתה של המערערת, לצד העובדה שעדותה נתמכה אך בעדות אחותה, שלה עניין טבעי בקבלת התביעה, ראה בית המשפט לדחות את התביעה. נוסיף, כי בית המשפט הביע תמיהה על כך שהמערערת, על אף שנפגעה מאוטובוס, לא פנתה מיד לטיפול רפואי, אלא נסעה לאירוע המשפחתי כמתוכנן. בהקשר זה צוין גם, כי הממצאים הרפואיים לאחר פנייתה של המערערת לטיפול רפואי אינם מתיישבים עם פגיעה חוזרת מאוטובוס. בית המשפט נתן דעתו גם לעדויות עדי המשיבות ומצא בהן תימוכין למסקנה בדבר דחיית התביעה. בשולי פסק הדין התייחס בית המשפט לסרטון שצולם ככל הנראה על ידי עד ראיה באמצעות מכשיר הפלאפון שהחזיק, ואשר הוגש לבקשת המשיבות. בית המשפט סבר שמדובר בצילום מנותק וחלקי ולכן לא ראה להתייחס אליו.

טענת המערערת לפנינו, בתמצית, הינה כי אף שגרסתה נדחתה על ידי בית משפט קמא, הדבר לא נעשה תוך שלילת מהימנותן של המערערת ואחותה שהעידו לפניו, אלא על יסוד ניתוח אנליטי של הגרסאות כמובא במסמכים השונים שעמדו לפני בית המשפט (מכתב התלונה למפקד המחוז, הודעתה במשטרה, תצהירה וכדומה), מבלי לקבוע ממצאי מהימנות. במצב דברים זה, אין יתרון לערכאה הדיונית על פני בית משפט שלערעור, ולכן סלולה הדרך העקרונית לקבלת הערעור. לגופו של עניין נטען, כי בנוגע לתמצית המחלוקת שבין הצדדים בדבר עצם הפגיעה במערערת על ידי אוטובוס שנסע לאחור, קיימות ראיות טובות, בנוסף לגרסתה העקבית של המערערת, שכן גם אחד הסדרנים מאשר שהמערערת עמדה מאחורי האוטובוס, אך טוען כי היא לא נפגעה ממנו. עוד הפנו ב"כ המערערת לסרטון בו צפו הצדדים ובית המשפט המאשר את הימצאותה של המערערת מאחורי האוטובוס, כנטען על ידה. במצב זה, העובדה כי המערערת שינתה את גרסתה כפי שקבע בית משפט קמא ביחס לעובדות שמסביב לאירוע התאונה גופו, אינה צריכה להעלות או להוריד, שכן ענייננו איננו בקביעת ממצאי עובדה בדבר כל פרטי האירוע בתחנה המרכזית שהיה כרוך באיחור בהגעת האוטובוס לעיר רחובות ותוצאותיו, אלא בעניין הנקודתי בדבר מנגנון הפגיעה במערערת.

עיקר טענות המשיבות לפנינו הינן, כי מדובר בפסק דין הנסמך על קביעות עובדתיות, תוך התייחסות מפורשת למהימנות המערערת ואחותה. משנשללה מהימנותן של שתי אלה, ונדחו טענותיהן, אין מקום שערכאת הערעור תתערב בממצאי פסק דינו של בית משפט קמא. עוד נטען, כי מנגנון התאונה שתואר על ידי המערערת הוא בלתי אפשרי ובלתי סביר בעליל, שכן כיצד ייתכן שהמערערת נפגעה מאוטובוס המצוי בנסיעה לאחור שלוש פעמים מבלי שהאוטובוס הפיל אותה, כאשר לאחר מכן המשיכה בנסיעה ליעדה המתוכנן. לטענת המשיבות, כאשר גרסתה הכוללת של המערערת נדחתה, לא ניתן לברור מתוכה חלקים ולתת בהם אמון לצורך קבלת התביעה.

דין הערעור להתקבל.

בית משפט קמא נתן דעתו בפירוט ובהרחבה לחומר הראיות וניתח באופן יסודי את גרסאות הצדדים. ואולם, לדעתנו, על יסוד חומר הראיות שבא לפניו ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת בהליך אזרחי, כי אכן המערערת נפגעה כתוצאה מנסיעה לאחור של אוטובוס בשטח התחנה המרכזית. במה דברים אמורים.

 אנו סבורים, בניגוד לעמדת המשיבות, כי ניתן לבור את הבר מן התבן, להפנות זרקור לעבר אירוע התאונה הנטענת ולבחון אותו בנפרד משלל ההתרחשויות שקדמו לו ושבאו לאחריו. לטעמנו, אין בהתרחשויות אלה כדי להשליך על קבלת ההחלטה בשאלה אם המערערת נפגעה בתאונת דרכים, אם לאו. בסופו של דבר, מדובר בשאלה עובדתית ממוקדת מאוד: האם היה מגע בין המערערת לבין האוטובוס שעה שהאוטובוס נסע אחורנית. אנו סבורים, כי בעניין זה יש תימוכין בחומר הראיות לגרסתה של המערערת, וזאת לא רק מדבריה שלה ומדברי אחותה, אלא גם מעדי המשיבות ומתוך הסרטון שהוגש לבית המשפט. כך, הסדרן, דוד יפרח, שכיוון את האוטובוס בנסיעה לאחור, אשר ערך תצהיר והעיד בבית משפט קמא אישר, כי המערערת עמדה מאחורי האוטובוס וסירבה לזוז משם על אף שהתבקשה לעשות כן. בסעיף 11 לתצהירו של העד נאמר, כי "... הנוסעת זזה מהמקום ובכל פעם שהאוטובוס החל לנסוע שבה התובעת ונעמדה מאחוריו". בעת חקירתו הנגדית אמר העד כי הוא זוכר את המערערת כמי שהתחילה את ה"בלאגן" (בעמ' 30 ש' 11), כמי שאמרה שהיא ממהרת לברית של בן אחותה ברחובות וכמי שעמדה מאחורי האוטובוסים (בעמ' 32 ש' 29-31). אשר לסרטון. במועד הצגתו לבית המשפט באמצעות תוכנה שמבודדת את הקטע המצולם לחלקי שניות (ראו: פרו' מיום 20.9.10), ולאחר שב"כ המערערת הדגיש כי על פי התצלום רואים מגע בין המערערת לבין האוטובוס, הגיב ב"כ המשיבות באומרו, כי הסרטון צורף לאו דווקא לצורך הוכחת אי התרחשות התאונה אלא כתיאור של מכלול התרחשות נסיבותיה. ב"כ המשיבות הדגיש, כי המערערת נראית עומדת ברוגע ולא נראות בסרטון הפגיעות להן טענה. ואולם, לא קמה בדבריו הכחשה או התנגדות להדגשתו של ב"כ המערערת בדבר המגע בין המערערת לבין האוטובוס. יש לזכור, כי הסרטון הובא כראיה מטעם המשיבות.

זאת ועוד. גרסתה של המערערת נתמכת גם באמרותיה בשעת פניותיה לקבלת טיפול רפואי, כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, החל מהפנייה הראשונה לקופת החולים שנעשתה בערב האירוע בשעה 21:10, כאשר אמרה לרופא שנפגעה על ידי אוטובוס שנסע אחורנית, אך לא נפלה במקום. המערערת הדגישה בתלונותיה לרופא את הפגיעה בצד השמאלי של גופה. הממצאים הרפואיים באותו ביקור היו: "ללא שברים, מכות יבשות בגוף". למחרת, בשעות הבוקר, פנתה המערערת פעם נוספת לקופת החולים בתלונה חוזרת על כאבים ביד שמאל וברגל שמאל, תוך ציון העובדה שנפגעה מאוטובוס. הממצאים הרפואיים בביקור זה היו: "אין סימני חבלה חיצוניים, אין מגבלה בתנועות. רגישות במישוש בזרוע שמאלי, ירך שמאלי ובגב האמצעי משמאל". בהמשך קיימות פניות חוזרות לקבלת טיפול רפואי שבכולן תיאורים דומים. נסיבות מסירת הגרסה הראשונית של המערערת לרופא המטפל תומכות באמינותה, בדומה לרציונאל העומד ביסוד כלל הרס גסטא, המהווה חריג לכלל הפוסל עדות מן השמועה. זאת, מן הטעם שהאמרה מהווה תגובה ספונטנית מיידית לאירוע מרגש או מסעיר, בנסיבות שאינן מקימות יסוד לחשש כי האמרה היא כוזבת (י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון, תשס"ד-2003, בעמ' 514); ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 700-699 (2002); ת"א (י-ם) 3064/01 להב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח, 2006(1) 4721) (וראו גם: ע"א (י-ם) 9592/06 עאצי נ' עאצי מיום 5.9.07). לצד אלה לא נמצאה ראיה חותכת שיש בה לקעקע את גרסת המערערת.

בשולי פסק הדין נוסיף, כי איננו שותפים לפליאה שהביע  ב"כ המשיבות בדבר האופן שבו התרחשה התאונה ולתמיהתו כיצד ייתכן שאדם נפגע מאוטובוס שלוש פעמים אך לא נפל והמשיך בדרכו לאירוע מתוכנן. בנסיבות העניין שלפנינו התחוור, כי המערערת נפגעה מאוטובוס שנסע בנסיעה איטית לאחור, כאשר נסיעתו לא הייתה רצופה והוכוונה על ידי סדרן. אותו סדרן העיד, כאמור, כי על אף שהורחקה מהמקום, שבה המערערת ונעמדה מאחורי האוטובוס. תפקידנו אינו להעריך את הגיונה או טיבה של התנהגות המערערת בארוע בכללותו או בשלב התאונה, אלא אך לבחון את השאלה האם הוכיחה שנפגעה בתאונת דרכים. כאמור, בנסיבות שתוארו, עמדתנו היא שהוכח במאזן ההסתברויות כי המערערת, שהייתה מאחורי האוטובוס, נפגעה ממנו בעת שנסע לאחור. גם העובדה שהמערערת נסעה לאחר מכן לאירוע הברית של בן אחותה אינה מפליאה, לאור החשיבות שראו היא ואחותה בהשתתפותן באירוע. נציין, כי אף הסדרן זכר כי בזמן אמת התלוננה המערערת על כך שעליה להימצא בשעה היעודה באירוע הברית. נוסיף, כי בשעות הערב של אותו יום פנתה המערערת לקבלת טיפול רפואי, כאמור לעיל.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את ערעורה של המערערת ולדחות את הערעור שכנגד.

אנו קובעים, כי המערערת נפגעה באירוע המהווה תאונת דרכים ומורים על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שידון בגובה הפיצויים.

המשיבות יישאו בשכר טרחת ב"כ המערערת בסך של 20,000 ש"ח.

הפיקדון שהפקידה המערערת יושב לה באמצעות בא-כוחה.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.